אורטה מדיקל בע"מ נ' VOCO gmbH (מס' רישום גרמניה 110134 HBR) ואח'

החלטה

החלטה זו הינה בבקשת הנתבעת 1 להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד חלוף 30 ימים מהמועד בו יומצא לנתבעת כתב התביעה כדין.

הנתבעת 1 טוענת כי כתב התביעה לא הומצא לה כדין, באשר לטענתה תקנה 482(א) לתקנות סדר האזרחי, תשמ"ש-1984, אינה חלה בעניינו. לטענתה הנתבע 2 אינו משמש מורשה לקבלת כתבי בית דין מטעם התובעת, וכי התובעת לא הוכיחה קיומם של הדרישות לצורך זה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ב"כ הצדדים אני סבור כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, שכן, בנסיבות הענין אני סבור כי מתקיימות הנסיבות על מנת לקבוע כי בוצעה לנתבעת 1 מסירה כדין של כתב התביעה באמצעות הנתבע 2, המשמש מורשה לקבלת כתבי בי דין בהתאם להוראת תקנה 482(א) לתקסד"א.

ע"פ פסיקת בימ"ש העליון, בבוחנו את כשרות ההמצאה השתמש בפרשנות מרחיבה של תקנה 482 הן "לענין עסק" והן למושג "מורשה" (ראה: פס"ד בענין עמיחי טנדלר).

לענין "מורשה" , נקבע בפסיקה, כי יש לפרשו ע"פ קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו כנגדו, כאשר ענין זה נבחן ע"פ הסממנים של שיתוף הפעולה העסקי וטיב הקשר שבין הנתבע לבין מנהל "עסקיו" . כאשר הדרישה הנוספת בענין העסק בישראל הינה דרישה משנית, במיוחד לאור העובדה שאין היא קשורה ישירות לסוגיה של העברתו של המידע הרלוונטי לנתבע.

מתצהירו של מנהל התובעת התומך בתגובתו, עולה כי בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 2 מתקיים קשר עסקי ארוך וממושך שהחל לפני כ- 7 שנים, וראה בענין זה הסכם יעוץ משנת 2007 שצורף כנספח א' לתשובת ב"כ הנתבעת.

שיתוף פעולה עסקי זה ממשיך גם כיום כפי העולה מתצהירו של הנתבע 2 בתמיכה לבקשת הנתבעת, אשר מודה כי הוא יועץ חיצוני של הנתבעת 1 ומעניק לה יעוץ וסיוע בקשר עם החדרת מוצרי הנתבעת לשוק הישראלי.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי היות הנתבע 2 יועץ חיצוני אינו מהווה מורשה כמשמעו ע"פ הדין בניהול עסקיה או עבודתה בישראל.

אין המדובר בשיתוף פעולה אקראי ו/או זמני, אלא שיתוף ממושך, במסגרתו משלמת הנתבעת 1 לנתבע 2 תשלום קבוע. ע"פ האמור בתצהירו של מנהל התובעת, הנתבע 2 היה נציגה של הנתבעת 1 בישראל ואיש קשר בין הנתבעת 1 לבין התובעת. התובעת צרפה לתגובתה תכתובת מיילים בין הנתבעת 1 לבין התובעת והנתבע 2, ממנה ניתן ללמוד על שיתוף הפעולה העסקי שבין הנתבע 2 לבין הנתבעת 1 וכן מעמדו של הנתבע 2 עבור הנתבעת 1 והתובעת (ראה: נספח ד' לתגובה). מתכתובת זו עולה כי הנתבע 2 הוצג ע"י הנתבעת 1 כאיש קשר ובעל סמכות מקצועית בפעילותה של הנתבעת 1 בישראל.

מן האמור לעיל, עולים "סממנים" רבים של שיתוף פעולה עסקי בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 2, אשר בגינם יש לראות את הנתבע 2 "כמורשה".

אין ספק כי דרגת האינטנסיביות הגבוהה בקשר שבין הנתבעת1 לנתבע 2, לו הומצא כתב התביעה עבור הנתבעת1, עולה בקנה אחד גם העובדה כי הנתבע 2 יידע בפועל את הנתבעת 1 על הגשת התביעה כנגדה, דבר הנלמד מעצם הגשת הבקשה נשוא החלטה זו, ממנה עולה כי הנתבעת 1 פרטים מהותיים בקשר לתביעה, לרבות מס' תיק בימ"ש בו הוגשה התביעה המצוין בכותרת הבקשה, מועד הגשת התביעה, וטענת התובעת כי הנתבע 2 הוא מורשה מטעמה.

לענין "ניהול עסק", אין חולק כפי שעולה מהבקשה, כי הנתבעת 1 מוכרת מוצריה בישראל, וכי הנתבע 2 מסייע לה בכך "בסיוע בהחדרת מוצריה של הנתבעת 1 לשוק הישראלי". די בכך, כדי לקיים את הדרישה לענין "ניהול עסק", כפי שפורשה בהרחבה בפסיקה.

לאור כל המפורט לעיל, המצאת כתב התביעה לנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2 מהווה המצאה כדין בהתאם לתקנה 482 לתקסד"א. לפיכך, הבקשה להארכת מועד עד לביצוע המצאה חדשה – נדחית.

לפנים משורת הדין, מאריך לנתבעת 1 להגיש כתב הגנה עד ליום 25.11.13.

אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: